מכיוון שרוב הכלבים המגיעים לבית המחסה שלנו הם כלבים נטושים ומשוטטים, אין דרך לדעת אם הם מחונכים לצרכים. הכלבים בכלביה חיים בחדרים עם חצרות שמאפשרים להם בכל עת לצאת לחצר ולעשות את צרכיהם. ניתן אם כן להגיד שלכלבים יש הרגלי ניקיון מסויימים אך הם אינם נדרשים להתאפק לצרכים. גור עד גיל 4 חודשים אינו יכול להתאפק לצרכים ולכן כדאי לקחת זאת בחשבון כשמתלבטים בנוגע לאימוץ גור. מעל גיל 4 חודשים ניתן לחנך לצרכים וככל שהכלב בוגר יותר, התהליך בדרך כלל קל יותר.                                   

 כאשר ידוע לנו על כלב שנמסר מבית או שהיתה תקופה ששהה בבית ואנו יודעים יותר על התנהגותו בסביבה ביתית, אנו כותבים בכרטיס המפורט של הכלב במדור האימוץ.                                                       

תמיד כדאי לצאת מנקודת הנחה שגם אם הכלב מחונך לצרכים לפני אימוצו, שינוי הטריטוריה לביתו החדש יכול לגרום לו לבילבול והוא עלול לעשות את צרכיו בבית בהתחלה. מומלץ תמיד לקחת בחשבון שכל כלב חדש עובר "תקופת הסתגלות" במהלכה הוא לומד את כללי הבית, לומד היכן מותר לעשות צרכים ורוכש כללי התנהגות חדשים.

אין תשובה ברורה לשאלה מה עדיף לאמץ. הכל תלוי באופן בו אתם מתאימים את הכלב לחיים שלכם. אין ספק שגור כלב זה הכי כיף. הוא מביא הרבה שמחת חיים, שובב, נטול פחד ורק רוצה לשחק. אך ביחד עם כל זה מגיעה גם העבודה הקשה והאחריות בהתאם. צריך לזכור שלגור קטן אין ממש אופי משלו עדיין ותפקידם של הבעלים הוא לעצב אותו. איך שתחנך את הגור בתקופת הגורות שלו (במיוחד עד גיל 4 חודשים, שזוהי התקופה הקריטית ללמוד דברים חדשים ולקבל אותם בהבנה ובסקרנות) - כך הוא יתנהג כשיגדל. גידול גור דורש חינוך אינטנסיבי שכולל חינוך לצרכים, חינוך לא ללעוס את חפצי הבית, חינוך כיצד להתנהג בחוץ ובבית בנוכחות אורחים. בהתחלה מומלץ להוציא את הגור לצרכים כ-5 פעמים ביום כדי שיקשר כמה שיותר מהר את עשיית הצרכים לסביבה בחוץ ויפרוק את האנרגייה שלו. הגור זקוק למירב תשומת הלב שאפשר לתת בגיל הזה. לעיתים הוא זקוק לסידרת אילוף אשר מומלצת מגיל 4 חודשים.

מנגד, כאשר מאמצים כלב בוגר, מעל גיל שנה, מדובר בכלב ש קולט כל דבר מהר יותר. קל יותר ללמד את עשיית הצרכים מחוץ לבית. בדרך כלל זה הופך להיות מעין רצון שלו לעשות את צרכיו מחוץ לבית, לרחרח ולסמן בחוץ ולכן הוא הרבה יותר מהיר ללמוד. כלב בוגר כבר סיים להחליף שיניים אין לו הצורך ללעוס כל הזמן ולחזק את שיניו והוא נהיה הרבה יותר רגוע ופחות אנרגטי ותזיזתי. אך כאשר מאמצים כלב בוגר מקבלים אותו כבר עם אופי משלו. הוא בא עם אופי בסיסי שרכש בצעירותו בעקבות התנסויותיו בעולם, כמו לדוגמא שנאה למים או נבחנות כתגובה לכל רעש. לעתים ניתן למתן קצת את אופיו על ידי חינוך.

אם כך, כדאי להתאים את בחירת הכלב לאורח חיינו. השאלה הראשונה שכל מתלבט שרוצה לאמץ גור צריך לשאול את עצמו היא - האם יש לי הזמן והסבלנות להשקיע בגור כרגע לחודשים הקרובים? האם אני יכול להתחייב לכך ולהיות עיקבי, ולא להתייאש באמצע?