סירוס כלבים
מדוע לסרס?
לסירוס יש כמה יתרונות רפואיים משמעותיים – והמשמעותי שבהם קשור לבלוטת הערמונית (פרוסטטה). הפרוסטטה הולכת וגדלה עם הזמן, בעקבות ההשפעה של הורמון הטסטוסטרון. בגיל מבוגר עלול הדבר לגרום לאי-נוחות רבה, לבעיה במעבר צואה ולקושי בהתמודדות עם זיהומים.
הסירוס מפחית משמעותית גם סיכון לדלקות פרוסטטה, לגידולים לא-סרטניים וכן לסוגי סרטן שונים המושפעים מנוכחות טסטוסטרון.
חשוב לזכור, כי לצד היתרונות הרפואיים, הסירוס מסייע גם בהפחתה או במניעה של בעיות התנהגות שונות.
אילו שינויים התנהגותיים צפויים לאחר סירוס?
לסירוס אין שום השפעה על שובבות, חביבות או אינטראקציה עם בני אדם.
ההתנהגויות היחידות שמשתנות הן אלה הקשורות להורמוני המין. הסירוס מסייע להפחית במידה משמעותית אוננות על כלבים אחרים, על חפצים או בני אדם; אגרסיביות כלפי זכרים אחרים; וסימון בשתן. הוא מסייע גם להפחית ואף למנוע שוטטות במטרה למצוא נקבות (יש לזכור שכלבים מסוימים עדיין יכולים להתגרות מנוכחות נקבה מיוחמת אף לאחר שסורסו, גם אם במידה מופחתת).
מהלך הניתוח
הסירוס כולל חתך קצר מעל שק האשכים. דרך חתך זה מוציאים את שני האשכים וקושרים את כלי הדם. אז נתפר החתך בתפרים פנימיים או חיצוניים.
ההתאוששות
אחרי הניתוח מתעורר הכלב בחדר האשפוז, ונמצא שם בהשגחה מלאה, בנוחיות ובחום במשך כמה שעות. אנו מאמינים שלנוחות החיה יש חשיבות עליונה, ומניעת כאב היא חלק בלתי נפרד מהטיפול בה.
בימים הראשונים יכולה להיות נפיחות בשק האשכים, אך הוא מצטמק ונספג בתוך זמן לא רב. אם הכלב סורס בגיל מבוגר יחסית, ייתכן ששק האשכים יישאר כקפל עור קטן.
רוב הכלבים מרגישים מצוין יום לאחר הפרוצדורה, אך מומלץ למנוע מהם פעילות שובבית במשך כמה ימים, עד להחלמת החתך.
באיזה גיל מומלץ לסרס את הכלב?
הגיל המומלץ בדרך כלל הוא שישה חודשים – גיל הבגרות המינית. עם זאת, סירוס יכול להתבצע בכל גיל החל מחודשיים, כל עוד שני האשכים ירדו לשק האשכים. במקרה ששני האשכים לא ירדו לאחר הגיל הרלבנטי ("אשך תמיר") הסירוס מומלץ אף יותר, שכן קיים חשש להתפתחות של גידולים באשך הפנימי.
כמה מיתוסים
"כלב מסורס יהיה יותר קטן מכלב לא מסורס" - לא נכון. למעשה, בניגוד לאמונה הרווחת, כלבים אשר סורסו לפני גיל ההתבגרות יהיו בדרך כלל גדולים מעט יותר מכלבים שסורסו בגיל יותר מאוחר. זאת משום שטסטוסטרון אחראי על עצירת גדילת העצמות, ובלעדיו הן מפסיקות לגדול מעט מאוחר יותר.
"הכלב כבר מבוגר, מאוחר מדי לסרס אותו" - לא נכון. השינויים ההתנהגותיים והבריאותיים רלבנטיים ומשמעותיים בכל גיל.
"הסירוס משנה את האופי של הכלב" - לא נכון. אופיו של הכלב אינו משתנה לאחר סירוס. מקורה של אמונה שגויה זו בכך שלרוב הסירוס מבוצע לפני גיל שנה, ואחריו בעלים מבחינים לפעמים בשינוי התנהגות הקשור לעצם ההתבגרות ולא לסירוס עצמו.
עם זאת, יש לזכור כי הורמוני המין אחראים בין השאר על קצב חילוף החומרים (מטבוליזם), וכלבים מסוימים עלולים להשמין לאחר הסירוס – דבר שניתן למנוע בקלות על ידי שמירה על תזונה נכונה ופעילות גופנית מתאימה.
עיקור כלבות
מדוע לעקר?
העיקור מסייע במניעת בעיות רפואיות קשות, ומונע גם הריונות לא רצויים ותקופות ייחום קשות, המלוות בדרך כלל בדימום וגינאלי, ריח לא נעים והתנהגות מטרידה ולעתים גם אגרסיבית של כלבים זכרים רבים בזמן טיול.
חשוב לדעת שעיקור לפני הייחום הראשון ימנע גידולי עטין לחלוטין. חשוב לדעת גם כי בין הייחום הראשון לשני, הסיכון ללקות בגידולים כאלה הוא כ-7% – ולאחר הייחום השלישי הסיכון ללקות בגידולי עטין עולה ל-25% (אחת מארבע כלבות!). העיקור מומלץ אפילו אם כבר יש גידולי עטין, כיוון שגידול זה מושפע מנוכחות אסטרוגן (ההורמון הנקבי), והעיקור גורם להפסקת ייצור האסטרוגן ועוזר בהקטנת הגידול.
העיקור מסייע גם במניעה של דלקת הרחם (פיומטרה), מצב מסכן חיים הנפוץ בעיקר בקרב כלבות מבוגרות. בכלבות שאינן מעוקרות, ההורמון פרוגסטרון מכין את הרחם לקליטה של הריון עתידי, ובמסגרת זו מחליש את המערכת החיסונית ומעבה את רירית הרחם. הדבר מקל על חיידקים לחדור אל הרחם, והזיהום העלול להתפתח עקב כך יכול להביא לקריעת הרחם ולסכנת חיים.
יתרון משמעותי נוסף של העיקור הוא כאמור מניעה של הריונות לא רצויים. בכל שנה מומתים בישראל עשרות אלפי כלבים שאין די בתים עבורם. עיקור הוא הדרך ההומאנית ביותר להשתלט על פיצוץ האוכלוסין ולמנוע את לידתם של כלבים שחייהם יהיו קצרים ומלאי סבל.
מהלך הניתוח
עיקור הוא ניתוח שגרתי ובטוח. עם זאת מדובר בפרוצדורה משמעותית, הכוללת פתיחה של חלל הבטן ומבוצעת בהרדמה מלאה, בהתאם.
הגיל המומלץ לעיקור הוא שישה חודשים, אם כי ניתן לבצעו החל מגיל חודשיים.
הניתוח כולל ביצוע של חתך בקיר הבטן, בין השרירים, דרכו מוצאים את השחלות, החצוצרות והרחם. כלי הדם וצוואר הרחם נקשרים היטב ושכבות העור נתפרות מחדש.
לפני העיקור מומלץ לעשות בדיקות דם מקדימות, הכוללות ספירה כללית ופאנל ביוכמיה, כדי להעריך את מצב הכבד והכליות ולמנוע סיכונים מיותרים.
החלמה
ההתאוששות מהניתוח מהירה בדרך כלל, והכלבה יכולה להשתחרר לביתה לאחר מעקב של כמה שעות במרפאה.
ב-24 עד 36 השעות הבאות מומלץ להקפיד על מנוחה, והכלבה עלולה להפגין בהן תופעות לוואי של ההרדמה (חולשה, בלבול והקאות). לכן מומלץ להימנע ממזון ולתת תרופה לשיכוך הכאבים ביום הניתוח. חשוב להשתמש בתרופות במתן וטרינרי בלבד! תרופות המיועדות לבני אדם עלולות להזיק ואף להרוג בעלי חיים אחרים, וגם מינון לא נכון עלול לסכן חיים.
כמה מיתוסים
"אי-אפשר לעקר כלבה מיוחמת או כלבה בהריון" - לא נכון. בזמן ייחום ובזמן הריון מערכת הרבייה, כלי הדם והרקמות גדושים יותר, דבר המגדיל אמנם את הסיכון לדימומים, אך בהחלט אינו מונע את הניתוח.
"האישיות של הכלבה תשתנה בגלל העיקור" - לא נכון. המקור לאמונה שגויה זו הוא העובדה כי אישיותן של כלבות מגיעה לבגרות לקראת גיל שנתיים, ובעלים רבים מבחינים בשינויים התנהגותיים הקשורים לגיל, אך אין להם כל קשר לעיקור. השינוי ההתנהגותי היחיד הוא היעלמות ההתנהגות האופיינית לתקופת הייחום עצמה. בהקשר זה חשוב לזכור כי כלבות עוברות ייחום מדי כשמונה חודשים, ובשאר הזמן מערכת הרבייה שלהן אינה פעילה – כלומר, במשך רוב השנה הן מתנהגות ככלבות מעוקרות לכל דבר ועניין.
עם זאת, ייתכן כי לאחר הניתוח תחווה הכלבה תיאבון מוגבר וחילוף חומרים מופחת על רקע השינוי ההורמונלי. לכן מומלץ להקפיד על תזונה נכונה לכלבות המפגינות נטייה להשמנה לאחר הניתוח.
מאת ד"ר אבישי גרינגרד, הקליניקה.